תוספתא כפשוטה על פסחים ה׳:ה׳

5 26-27. השוחט את התמיד בשבת שלא לשמו חייב. שהרי לא עלה לציבור לשם חובה. ועיין בתוספות הר"ש משנץ ע"א סע"ב ד"ה ושאר. ועיין מ"ש להלן, שו' 33–34, ד"ה עולות צבור. ובכי"ו נוסף כאן: אומ' ר' יוסה שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שלא לשמו חייב, והיא כפילות מוטעית, וליתא בשום נוסח. ועיין שיטת ר' יוסי בסוכה פ"ג מי"ד ולהלן בסמוך ובבבלי שם מ"ב א', ובירושלמי שם ובמקבילות.

6 27-28. אמ' ר' יוסה שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שחייב חטאת, ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו וכו'. או"ז ה' פסחים סי' רט"ז ח"ב, נ"ג ע"ג, סי' רכ"ח, נ"ד ע"ד, ילקוט ת"ת כ"י פנחס כ"ח, כ"ז, בשם התוספתא. ובכי"ו בטעות: ויחזור ויביא תמיד אחר שיביא תמיד אחר להכשירו וכו', והמלים "שיביא תמיד אחר" אינן בשום נוסח ובאו"ז ובילקוט ת"ת הנ"ל. ובתו"כ ויקרא, נדבה פ"ג הי"ב, ה' ע"ג: ר' יוסי אומר תמים יקריבנו, יבקרנו ויקריבנו. אמר ר' יוסי שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאין מבוקר חייב חטאת, ויביא תמיד אחר. ובבבלי סוכה מ"ב א': ר' יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת. ופירשו בתוספות שם ד"ה שאינו: ואפילו נמצא תם משום דטעון בקור ד' ימים קודם שחיטה וכו'. והעמידוה שם בבבלי בשהביאו מלשכה שאינה מבוקרת, ופירש"י: שבלשכה זו אינו טרוד, שאינן עומדין להקרבה וכו'. ועיין מכילתא בא פ"ה, עמ' 16, ספרי פנחס פיס' קמ"ב, עמ' 188, מגילת תענית פ"א ועיין מכילתא דרשב"י, עמ' 11, ובהערות שם, בבלי כאן צ"ו א', מנחות מ"ט ב', ערכין י"ג ב' ובמשנה שם י"ג א'. והנה בתו"כ הנ"ל משמע שאף בשאר קרבנות צריך בקור, עיי"ש בעזרת כהנים, י"ח ע"ד, ועיין מה שהאריך בזה במנחת סולת על ספר החינוך, כ"ה ע"ד ואילך, בבאור שיטת הר"מ ושיטת המיוחס להרשב"א מנחות מ"ט ב'. ובמאירי צ"ה סע"א: ובלבד שיהא מבוקר מכל מום ד' ימים קודם שחיטה כדין כל קרבן וכו'. ועיין מ"ש להלן פ"ה, שו' 50–51, סד"ה שבין פסח.

7 29-30. כשאינן מבוקרין אין תמימים. באו"ז הנ"ל מדייק מכאן שאפילו בדיעבד בקור מעכב. והוא מוסיף: וע"כ דלית ביה מום וכו', כדברי התוספות הנ"ל. ועיין במיוחס להר"ש משנץ לתו"כ הנ"ל, ה' סע"ג, ובע"ד שם: ואת"ל דהכא שאינו מבוקר בעל מום גמור הוא וכו'. ועיין במאירי סוכה מ"ב א'. ובעניין אם בקרו לפני שחיטתו אלא שלא בקרו ד' ימים, עיין בס' מנחת סולת הנ"ל ובאחרונים שהביא שם. ועיין בטורי אבן מגילה כ"ט ב' שהוכיח שהביקור מועיל אפילו בקר קודם שהקדישו. ועיין מה שהאריך בזה הרא"ל הורוויץ בשו"ת הרי בשמים ח"א סי' צ'.